בין שיעורי בית ומבחנים ובין תקלוטים במקומות הכי נחשבים בעיר, דן אורבך בן ה-28 הצליח להפוך לאחת ההבטחות הכי גדולות של חיי הלילה בתל אביב. במקביל הוא גם עובד על חומרים ומוזיקה משלו וכובש את פחד הבמה כל לילה מחדש. תפסנו אותו לריאיון על עצמו, על מוזיקה ועל חיי הלילה.
איך זה לממן את הלימודים באמצעות תקלוטים?
"קשה, לא מאוד ריאלי בסצנת האנדרגראונד. אפשר להגיד שזה כמו מלצרות באיזשהו מקום רק בלי החלק של לסגור את החודש".
מה סוד ההצלחה שלך?
"אין לי יותר מדי סודות, בעיקר אהבה ענקית למוזיקה, הרצון לנגן אותה לאנשים והצורך בפידבק בזמן אמת. אין תחושה יותר טובה מזו, בעיקר בתור מישהו מופנם. הייתי ילד ונער עם פחד במה. ניגנתי בגיטרה אבל פחדתי להופיע. אז מבחינתי בכל פעם שאני עולה לבמה זה כנגד כל הסיכויים, בעיקר כי למדתי עם השנים להיות ניזון מהקהל. זה שווה את כל ההשקעה והמאמץ והזה הפרס הכי גדול".
מה משך אותך לחיי הלילה?
"לגמרי הייתי בליין. התחלתי לצאת למסיבות שהן לא מיינסטרים בפעם הראשונה בשנת 2008, ממש לפני שהתגייסתי. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מצד אחד סאונד שנורא דומה להיפ הופ - אבל יותר מגניב. משם באמת קלטתי שלהיות די ג'יי זה כנראה הדבר הכי מגניב בעולם. חקרתי את כל העניין עם עצמי בבית של ההורים ולהשתעשע עם זה. בצבא כבר נכנסתי לזה יותר, בעיקר בסופי שבוע. בגיל 20 התחלתי לנגן בברים קטנים שחברים היו מסדרים לי בחינם. בהתחלה זה היה מפחיד לעמוד מול אנשים, זה לנגן ולהכתיב אווירה, לגרום להם לרקוד, או לפחות לנסות. משם זה כבר התפתח".
מה היה רגע השיא בקריירה שלך?
"מבחינה מקצועית ופורמלית, כנראה להגיע לבלוק היה הישג הכי מרשים. אבל בהרגשה האישית, אין ספק שלנגן במידברן. זה מאוד שונה מהעיר מבחינת אווירה ואנרגיה. בלי קירות ותאורה, רק זריחה, טבע ואנשים. זה משהו אחר ומדהים ולחוות את זה כדי ג'יי זה מאוד שונה וחזק".
עד איזה גיל תישאר בחיי הלילה?
"התקלוט הוא לאו דווקא מקצוע ועבודה, אז אני מאחל לעצמי שזה תמיד יישאר בתור אהבה ותשוקה גדולה. במקביל אני עובדת חזק עם חברים על הפקה מוזיקלית משלי. אז כן חשוב לי להתפתח כיוצר. אבל בגדול אני מקווה לתקלט עד שאני לא אוכל יותר".
מה המרכיב הכי חשוב בחיי הלילה?
"הקהל והאנשים באופן חד משמעי".