מרלוזה, תל אביב: היד הטובה לא השתנתה. גם החשבון
מסעדת הדגים של דור אבן ומור חזן עדיין חוגגת את הפשטות
מדור ביקורת המסעדות של וואלה! אוכל מבקר מדי שבוע באחת מהמסעדות ברחבי הארץ.
מבקר המסעדות שלנו, אבי אפרתי יזמין את מיטב המנות, יבדוק את השירות, הגשת האוכל, גודל המנות וטעמן כמובן כמו כן יטעם את המשקאות וסוגי היין המוגשים במקום.
הביקורות עולות תמיד עם הסבר מלא ותמונות של המנות שהוזמנו, המסעדה ומחירים מלאים.
וכמובן ומה חשב המבקר שלנו על כל החוויה במסעדה.
לעיתים נחזור שוב לאותה מסעדה כדי לראות מה השתנה, האם עדיין מומלץ לבקר בה ובכלל לראות את החידושים שיש לשף להציע לכם.
מוזמנים לבקר יחד איתנו במה שיש למסעדות הארץ להציע, שיהיה בתאבון!
מסעדת הדגים של דור אבן ומור חזן עדיין חוגגת את הפשטות
הפאסון ירד, המלצרים הפסיקו עם השואו, אתם רק צריכים להגיע עם ציפיות מותאמות
מגולם רב פוטנציאל לפרפר של ממש. המהפך הושלם
בלי הרבה יומרה ובלי הרבה כסף. לשבת, לשתות, לשכוח וליהנות
נדיר, מהמם, מושלם, גן עדן
הללויה, כל מה שהפריע לנו פה נגמר
ארוחת טעימות אופטימית (ברובה) לאורך תשפ"ג. בתיאבון, ושנה טובה!
יש לה כמה קצוות לשייף ויש גם מה לשפר, אבל בסיסו של המקום הזה חיובי
ברוב המקומות החדשים נעים לשבת אבל האוכל טוב פחות. כאן זה היה הפוך
השם יפה, האווירה מזמינה והתמחור בלתי תל אביבי. עכשיו בואו נדבר על האוכל
בימים כאלה, לא צריך הרבה יותר
סוף סוף השגתי שולחן למקום הכי עמוס בתל אביב. זה כל מה שקרה אחר כך
האוכל טוב, אבל איפה הוואוו?
המקום היחיד שמצליח לא להזיע עכשיו. רק על זה מגיע לו
יזמית ושפית שבאות מאהבה, תפריט שלא עובר את ה-100 וקסם אורבני אמיתי. עכשיו צריך לדייק
אחות קטנה, אחות גדולה, נקסט דור או כל הבית. למה בכלל צריך הגדרות כשכל כך כיף?
אפיק ההשקעה הסולידי והוותיק צריך לעשות בדק בית
התוספת המרעננת האחרונה לנוף העירוני צריכה לתקן רק דבר אחד
לא יכולנו לאכול עוד, אבל גם לא יכולנו להתאפק. הבנו שאנחנו באירוע אוכל מתגלגל מהסוג הלא לגמרי שפוי ושחררנו בלמים, אחרינו המבול
האוכל טעים, הקוקטייל הצטיין, היין הטוב מתומחר שפוי. וזאת רק ההתחלה
בלקוחות יודעים לטפל כאן מצוין, זה ברור. הבעיה מתחילה כשהם רוצים יותר מזה
הכוונות טובות, התמחור שפוי והמקום רומנטי. חבל שהאוכל הפריע
כל טוב העולם נמצא במקררים שלה, ומחכה להפוך לקסם בצלחת. חבל שזה לא תמיד קורה
אכלנו שלוש מנות מעולות, אז כמה כבר יכול להפתיע דג ברוטב עגבניות? סיפורה של צלחת שנוגעת בשלמות
כמעט כל שבוע אני מתפלץ מרמת התמחור במסעדות הישראליות. השבוע לא
הגענו לפה עם תשוקה קרניבורית עזה שמקורה באיזה אינסטינקט אנושי קדום. חבל שהקשבנו לאינסטינקט הזה
יש בתל אביב מספיק מסעדות עם אוכל ברמה הזו. בטח שלא בשביל זה באים לג'ורג' וג'ון
פעם היית צריך ליישב את החשבון עם סיפור על חומרי גלם. היום אפילו זה לא נחוץ
ציפינו, חיכינו, נסענו, התאכזבנו. כמה חבל
מדובר בפצצת אוכל-כסף, וזה אפילו לא הדבר הכי קטלני שהיא עושה